הכר את החוקר- דר' עמנואל דלה טורה
ד"ר עמנואל דלה טורה, נולד במילאנו (איטליה) ב-1980. אביו מהנדס ואמו מורה כך שהמשיכה לפיזיקה הייתה שם משחר ילדותו. בצעירותו למד בבית ספר היהודי בעיר מולדתו. כאשר סיים את לימודי התיכון הגיע לישראל על מנת ללמוד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים במשך שנה, במסגרת פרוייקט של בני-עקיבא העולמי. "כוונתי הייתה לחזור לאיטליה וללמוד בבית הספר להנדסה המפורסם “Politecnico di Milano מספר ד"ר דלה טורה "אבל במשך אותה שנה מאוד התרשמתי מהווי הישראלי למרכיביו והחלטתי לערוך ניסוי וללמוד עוד שנה בארץ. נרשמתי להנדסת חשמל ופיזיקה בטכניון." הניסוי מסתבר עלה יפה וכך החליט להמשיך לעוד שנה... בשנה הרביעית התחתן עם מרים והתחייב בתקיעת כף שלא לצאת מהארץ שלא ברצונה. את התואר השני והשלישי למד במכון ויצמן למדע בהנחיית פרופ' אהוד אלטמן.
את פוסט-הדוקטורט עשה במחלקה לפיזיקה של אוניברסיטת הרווארד, בוסטון. "בהיבט המקצועי מאוד נהניתי. בהרווארד יש הרבה חוקרים צעירים וכולם ממוקדים מסביב לאמירה המפורסמת "Publish or perish". הודות לאווירה זו ולשיתופי פעולה הרבים שנרקמו שם, תקופת הפוסט הייתה מאוד פורה. בהיבט הכלכלי זה היה אסון. גם בהיבט החברתי לא היה קל אבל התחברנו לחבר'ה ישראלים במצב דומה. חלקם כבר חזרו אתנו לארץ וחלקם עדיין שם" (אחד מהם, ד"ר ברוך ברזל, נקלט במחלקה למתמטיקה בבר אילן השנה). כיום מרים, עמנואל ושלושת ילדיהם גרים בגבעת שמואל.
קבוצת המחקר של ד"ר דלה טורה מתרכזת במחקר תאורטי של מערכות רבות-חלקיקים הנמצאות מחוץ לשיווי משקל. בהעדר שווי משקל לא ניתן לתאר את המערכת בעזרת טמפרטורה או לחץ, מה שמקשה מאוד על הניתוח התאורטי שלהן. דוגמאות למערכות בשיווי משקל הם קרח בקרחון או מים באגם: ניתוח התכונות הפיסיקליות שלהם ידוע שנים רבות. לעומת זאת, מפולת שלג או תנועה של מכוניות בכביש מהיר הן דוגמאות של מערכות מחוץ לשיווי משקל. ד"ר דלה טורה ושותפיו מנסים לפתח תיאור מתמטי המתאים למצבים אלו. הדגש הוא על התנועה הכוללת של צבר החלקיקים, ללא צורך בידיעה של המיקום של כל אחד ממרכיביו.
יתר על כן, בקבוצת המחקר מנסים לברר את ההשלכות של המכניקה הקוונטית על מערכות שאינן בשיווי משקל. אתגר זה מורכב במיוחד היות ובאופן מסורתי מתייחסים למערכות בטמפרטורה גבוהה כמערכות קלאסיות ומערכות בטמפרטורה נמוכה כקוונטיות. אך למערכות שאינן בשיווי משקל לא ניתן להגדיר טמפרטורה. לדוגמא, לייזר מבוסס על דחיפת מערכת קוונטית (אלקטרונים באטום) אל מחוץ לשיווי משקל ליצירת היפוך אוכלוסייה. תופעות דומות נצפות באטומים במלכודת המקוררים ליצירת עיבוי בוז-אינשטיין. שאלה שעדיין עומדת על הפרק היא חשיבותה של מכניקה קוונטית בתופעות אלו. השלכות המחקר בעלות משמעות רבה לתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה וההנדסה. (לקריאה נוספת ראה www.nonequilibrium.org)
כאשר נשאל ד"ר דלה טורה על המחקר המשמעותי ביותר שפרסם עד כה הוא עונה מייד "איזו מין שאלה? כל מאמר שלי מאוד משמעותי – אחרת לא הייתי מפרסם אותו! אני יכול בהחלט לאמר איזה מאמר קיבל יותר ציטוטים, או איזה מאמר התפרסם בעיתן בעל שם חשוב יותר, אבל לא איזה הכי משמעותי". לעומת זאת, הוא מציין כי הקורס האהוב עליו ביותר במהלך לימודי התואר הראשון הוא מכניקה אנליטית "מכיוון ששם אתה מגלה שאפשר לתאר את העולם כולו בלי אפילו להזכיר את המילים "כוח" ו-"תאוצה" שהם הבסיס הפיסיקלי לכל מה שלמדתי עד לאותו קורס"
גיבור המדע שלו הוא אלברט אינשטיין, האיש שהצליח לדבריו "להפוך את המדע לדבר אהוב ומוערך על כולם. אינשטיין למדע זה כמה הרבי מלובביץ ליהדות: הוא הכלי דרכו אנשים רחוקים יכולים להתחבר לעולם הפנימי"
לשאלה איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים, ענה: "פיזית: כאן. מדעית: מאוד רחוק."
"נמשכתי לתחום הפיזיקה מסיבות רבות: אמא שלי מורה, ואבא שלי מהנדס... להיות מרצה לפיזיקה הוא בהחלט שילוב של השניים. אהבתי פיזיקה מאז התיכון ותמיד הצלחתי בה היטב. תמיד אהבתי את ההלם הראשוני שמקבלים בכל פעם שניגשים לפתור בעיה חדשה. גם במחקר אנחנו עובדים באופן דומה: בתחילת כל פרוייקט אתה ממש לא יודע איך יראה הפתרון. אבל בסוף, כאשר התמונה השלמה פרוסה מול עיניך, אתה בטוח שתשובתך נכונה. נשאר רק לשכנע את שאר הפיסיקאים שזה אכן המקרה. מניסיוני, פיסיקאים הם בדרך כלל מאוד חכמים, וזה לא קל לשכנוע אותם. אבל בהחלט אפשרי".
לסיום, הכל בעיני המתבונן: "פיזיקה בעיניי היא תיאור מתמטי של המציאות. להבין "איך הדברים עובדים". זאת שאלה מאוד שונה מהשאלות שמתמטיקאי יכול לשאול ("איך הדברים היו יכולים לעבוד") או שמהנדס שואל ("איך גורמים לדברים לעבוד"). פיזיקאי חי על התפר בין תאוריה לניסוי. למרות שבמקרים רבים קיימת הבחנה ברורה בין מי שכתב את התאוריה ובין מי שביצע הניסוי, פרויקטים מצליחים נובעים משיתוף הפעולה ביניהם."